התפתחות הבניה והאדריכלות הישראלית

מבתי הבוץ וסוכות הגפנים ועד לבית המודרני – גלגולו של בית

בית אדמה ורנקולרי בספרד
בית אדמה ורנקולרי בספרד

התפתחות הבניה

מראשית האנושות חיפש האדם מקום מחסה. תחילה שכן האדם הקדמון במערות ומסתורים טבעיים, אך ככל שהתפתח המוח האנושי, נוצרו באזורים שונים בעולם מבני מגורים המותאמים לאקלים השורר בהם, לדוגמא האיגלו של האסקימואים, צריפי עץ פשוטים באירופה, ובקתות הקש בסוואנה האפריקאית.
תכנון בתים אלו פשוט מאוד, והם נבנו מחומרי בניה המצויים במקום, כדוגמת קש, עץ, טיט ותבן…
המדהים הוא שגם כיום, במאה ה-21, עדיין ישנן עמים שלמים הממשיכים לשמר את שיטות הבניה המסורתית, כמו אוהל היורט המונגולי, בתי הבוץ בתימן ובסהרה, והאוהל של הבדואים במדבר.
לבניה זו שצמחה והותאמה לאזור ספציפי, קוראים בשפה המקצועית בניה וורנקולרית. במאמר מוסגר אציין כי הבניה הירוקה שואבת את עקרונותיה מבניה זו.

בארץ ישראל היו נהוגות 3 שיטות בניה מסורתיות :

1. בניית יושבי הר – בניה מאבן מקומית מסותתת וקורות עץ, שאת התפתחותה ניתן לארות עד היום בכפרים הערבים והדרוזים, ובעיקר בבתי הכפר הישנים.
2. בניית יושבי החוף – בתים העשויים מלבני אדמה, חול מעורב הקש, ולעיתים אף חיפוי של צדפים. בתים אלו אינם עמידים ודרשו תחזוקה שותפת. עד ראשית ימי המנדט הבריטי היו מצויים מבנים אלו באזור חולות ראשון-לציון ועד אשקלון.
3. בתי הנוודים – האוהל הוא הבית של הנוודים. הוא קל לנשיאה, במהירות ניתן להקימו ולפרקו, ומתאים לחיי הנדודים ולתנאי האקלים המשתנים.

התפתחות הבניה עם ההתיישבות בארץ ישראל

בסוף המאה ה-19 החלה ראשית ההתיישבות בארץ ישראל. אנשי העלייה הראשונה בנו את בתיהם מחומרי בניה מקומיים, קרי אבני בזלת, כורכר וגיר. שיטת הבניה שליבה בין חומרי הגלם המקומיים עם חומרי בניה חדשים שזה מכבר פותחו באירופה – בטון וטיח.
סגנון התכנון והעיצוב האדריכלי יובא מאירופה. הישובים תוכננו לפי תכנון עירוני של הכפר האירופאי, והבתים עיצבו בתאם לבתי המידות בערים האירופאיות, ובתי הכפרים מהם באו המתיישבים. עד היום ניתן לראות בישובים ואתרים היסטוריים כדוגמת כנרת המושבה, תל-חי, ראש-פינה וזיכרון יעקב את הבתים הישנים והתכנון העירוני של מבנה הישוב.

בית מודרני עם סוכת גפנים
בית מודרני עם סוכת גפנים

גלי העליות השונות הביאו עימם סגנונות תכנון ועיצוב אדריכלי שונים, ושולבו עם אופי הבניה המקומית של ערביי ארץ ישראל, המשטר העות'מאני ושלטון המנדט הבריטי. כך התפתחו בזה אחר זה בכפרים, בקיבוצים ובערים סגנונות הבניה המוכרים שלנו : הסגנון האקלקטי (לקטני), הסגנון הבין לאומי – באוהאוס, סגנון בתי הקיבוץ ומבני הסוכנות, עיר-גנים, הסגנון הבורוטליסטי, הבניה הציבורית, הדיור הציבורי ומבני הרכבת, סגנון 'בנה-ביתך'… כל מה שמרכיב את האדריכלות הישראלית שאנו מכירים.

אופי הבניה כיום בישראל

הבניה כיום בישראל מתפלגת לשני אגפים:
בניה קבלנית יזומה שראשיתה בדיור הציבורי, וכיום נפרטת לבניית מגדלי מגורים וגורדי שחקים במטרופולינים העירוניים מחד, ומאידך לבניה קבלנית-יזמית של שכונות בישובי פריפריה.
• בניית 'בנה-ביתך' על-ידי משפחות פרטיות, שמקורה בבניה הפרטית של המושבים והמושבות, ובשנות ה-80 של מהמאה ה-20 עברה גם לעיירות וערי הלוויין. בניה זו סגנונית ומשתנה תדיר לפי אופנות העיצוב המתחלפות.

צרו קשר – לתאום פגישת יעוץ
ואפשר כמובן להתקשר אלי בטלפון: 050-9847484
wwww.efratmeiri.co.il

    למידע נוסף ופרטים, מלא/י את הפרטים בטופס ואחזור אליך בהקדם

    אהבתם? שתפו!

    תגובות בפייסבוק

    תגובות בפייסבוק

    5 מחשבות על “התפתחות הבניה והאדריכלות הישראלית”

    כתיבת תגובה

    התייעצו איתי דילוג לתוכן