הקשר בין המבנה והתנהגות ילדים

כיצד בתים מעצבים התנהגות של ילדים? כיצד בתים מעצבים התנהגות של ילדים

כשאדריכלים מתכננים בתים, הם שוקלים לא רק את הצדדים המעשיים, היכן למקם את חדר השינה ואיך לעצב את המטבח.
הם מנסים להתאים את המבנה לאנשים שחיים בתוכו, או במילים אחרות להתאים את אופיו של המבנה – גודל החדרים, צבעי הקירות, החלונות שמהם נשקף הנוף והתאורה ביום ובלילה – לצרכים של ההורים והילדים.

כפסיכולוג חינוכי העובד זמן רב בגני ילדים ובבתי ספר אני מודע להשפעות האלה של המבנים על התנהגות הילדים ואפילו לאידיאולוגיה הסמויה של המתכננים, למשל במשאלה לאפשר למבוגרים שליטה על מעשיהם של התלמידים.

לבית הספר ישנם כמה סממנים פיזיים אופייניים:
הגדר שמקיפה אותו, ביתן השומר ליד השער, מבנה הקופסא עם הכיתות הגדולות, המסדרונות הארוכים והחלונות הגדולים מהן ניתן לצפות בקלות אל החצר הרחבה.
עבדתי בבית-ספר שנבנה לפני כשבעים שנה ומראהו היה דומה לבית כלא, עם בנינים שמקיפים מכל עבר את החצר הפנימית. החצר הענקית הייתה ללא כל פיסת צל, ללא מתקני שתייה וגם ללא ספסלים לשבת עליהם.

כשהתלמידים יצאו להפסקות הם התרוצצו אנה ואנה, ממקום למקום.
המבוגרים יכלו לצפות בקלות בכל מי שפסע במסדרון או נמצא בחצר, לאתר בקלות את אלה שלא הסתדרו עם חבריהם.
כל החללים האלה בבניין הגדירו מחדש את התנהגותו של כל מי שפסע בהם.
במסדרון, לדוגמה, התלמידים נדרשו ללכת בלי לסטות, בלי לגעת בחבריהם וגם לא לעמוד ולשוחח.

שמתי לב שהרחבה שלפני חדר המורים, המזכירות וחדר המנהלת הייתה אולי המקום הציבורי החשוף ביותר, שבו ההתנהגות הייתה מוקפדת במיוחד.

בתים פרטיים שונים כמובן ממבני ציבור, אבל העקרונות של השפעתם על ההתנהגות אינה שונה.
לדוגמה, חללים גדולים וחדרים גבוהים מקטינים את תחושת האינטימיות.
חישבו למשל על ילדים קטנים שמתבוננים כלפי מעלה והוריהם נראים להם ענקיים, קל וחומר תקרה גבוהה ומרוחקת.
דמיינו, להבדיל, חדר צפוף ומגובב שבני המשפחה צריכים לעבור בתוכו והם מתחככים זה בזה.

ומה דעכתם על השאלה האם לבנות חדר שינה לכל ילד (עניין שמגדיל את תחושת הפרטיות, אבל על להגביר גם תחושות של בדידות) או לשכן שני ילדים באותו חדר שינה ובכך לקרב אותם זה לזו (אבל גם לסבול את המריבות השכיחות שלהם).

לסיכום, כשתכננו את ביתכם החדש, או תבקשו לעצב אותו מחדש, הקדישו עם האדריכלית מקום לשאלות האלה אודות הקשר שבין העיצוב, לבין תחושת הרווחה וההתנהגות של כל אחד מבני המשפחה.

מאמר מאת : ד"ר אליעזר יריב, פסיכולוג חינוכי בכיר.    אליעזר יריב
התמחה בטיפול בילדים עם בעיות התנהגות ומשמעת בבית הספר.
מחבר הספרים: 'שקט בכיתה, בבקשה!', 'שיחת משמעת' ו 'יש לי עיניים בגב'.

יש לכם שאלות ?
אשמח לדעת אילו עוד נושאים מעניינים אתכם, שתפו אותי בתגובות
ניתן לדבר איתי בטלפון 050-9847484
ואפשר גם לכתוב לי כאן, ואני מבטיחה לענות

אהבתם? שתפו!

תגובות בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות

  1. מיכל says

    הנושא מעניין אותי והרגשתי שזהו פתח למידע מקיף יותר. מעבר לעניין ההפרדה או לינה משותפת בין אחים, הים כבר לא בונים בתים עם תקרות גדולות ורוב הבנייה הרוויה (בה גם אנוכי גרה) היא של ריבוי חדרים (לכל ילד חדר…) אבל החדרים קטנים יחסית לבנייה של שנות ה-60/70 . כיצד ניתן לארגן חדר שגודלו כ- 3 מ"ר לערך (קטן, כבר אמרנו?) שיכלול ארון, מיטה, שולחן כתיבה ויתחשב במיקום חלון ודלת…זה לא משאיר הרבה מרחב וטרם דיברנו על עיצוב שיאפשר משחק ואירוח חברים בחדר שכזה. אשמח להצעות גם אם כלליות

    • says

      שלום מיכל,
      קשה מאוד לתת לך עצות מעשיות כלליות, כי כל מקרה לגופו.
      נכון שבבניה הרוויה הדירות והחדרים בהן קטנים. ז"א שטח הדירות לא קטן, אך ביחס לתכנון של שנות ה 60-80 הוא פחות טוב ויש בו בזבוז רב. לעומת זאת בבניה הפרטית זה עולם אחר לגמרי.
      בכל מקרה, בנוגע לעצות, צריך לראות במה מדובר כדי לתת לך מידע שימושי ומועיל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *