בניה פרטית בישובים כפריים – 3

ילדותי בקיבוץ
ילדותי בקיבוץ

כיצד להפוך מבנה ישן לבית מגורים חדש ?

מאמר שלישי בסדרה

“בית זה קופסא שגרים בה…”
כך הולך שיר הילדים מתוכנית הטלוויזיה ‘פרפר נחמד’.
אך עבורי בית הוא הרבה מעבר לקופסא, ומה שמייחד אותו הוא התוכן שאנו, האנשים, המשפחה מכניסים אליו. זה הערך שמחולל אותו.

לפני שאכנס לעובי הקורה בנושא, אני חייבת לספר לך משהוא אישי עלי.
זה שאני אדריכלית כבר ידוע, ושאני קיבוצניקית לשעבר אינו חידוש עבורך, אך אחת הסיבות מדוע בחרתי ללמוד אדריכלות נעוצה במקום ממנו באתי – הקיבוץ.

כילדה שגדלה בקיבוץ בשנות ה-80 תרום עידן ההפרטה ושיוך הנכסים, זכורה לי היטב תחושת חוסר האינדיבידואל שלי בתוך קבוצת הילדים (33 מספר) שאיתם גדלתי.
לכולנו היו אותם בגדים, מגבות, סנדלים… כולנו גדלנו באותה מערכת חינוכית, על אותם ערכים ומינימום מרחב לביטוי אישי.
תמיד הייתי “זאת שלא הולכת עם העדר”. המעזה לחשוב, לשאוף ולעשות דברים אחרת. מכאן בא הרצון לתכנן, לעצב וליצור בתים המשקפים את אורח החיים שלנו כאנשים בוגרים.
למה הכוונה ? למושגים בית ומקום ישנם פרושים שונים.
יש מי שיראו בביתו מקור לחום, אהבה, קבלה וחיבוק, ויש מי שיראו בו את ההפך הגמור.
עבורי בית, כאחת שגדלה על עקרונות השיתופיות, הנו מקום של קהילה, של רבים, יחד – חבר’ה, אך גם חוסר פרטיות והבעה אישית.
כיום כאדריכלית אני מחפשת אחר אותו מרכיב המייחד כל תא משפחתי ויוצר לו זהות שלעצמו. אני מאמינה כי כל משפחה חייה באופן שונה משכנתה, כן, גם בקיבוץ.
כשאני מתכננת בקיבוצים, ובעיקר כשמדובר בשיפוץ והרחבת בתים קיימים, אני יודעת שאת חיצוניות המבנה לא תמיד אוכל לשנות, אך בתוך הבית אפשר ורצוי ליצור מכלול אישי למשפחה החיה בו.
הדיסוננס הזה הוא שמניע אותי.

גלגולה של דירה 

בית בקיבוץ
בית בקיבוץ

ידוע כי בקיבוצים, בגיל -18, מקבלים הנערים דירה משל עצמם, ליתר דיוק חדרון או חדר וחצי. לאחר שחרורם מהצבא, הם עוברים דירות ו”משדרגים” את גודל הדירה, כמות החדרים שמכילה הדירה ומיקומה בשכונות הקיבוץ עפ”י וותק.
כך אני וחבריי עברנו לא מעט דירות שהן תמיד היו יד-שנייה ובמצב תחזוקתי נמוך.

במקום הזה למדתי כיצד ניתן לארגן באופנים שונים חללים קטנים החוזרים על עצמם, כך שיהיו שימושיים, וישקפו את המתגורר בהם.

מה הקשר בין הדירות של פעם והמשפחות הבוחרות לגור בקיבוץ ?

בית קיבוץ טיפוסי
בית קיבוץ טיפוסי

כיום בקיבוצים ישנן 2 אלטרנטיבות למגורים עבור המשפחות הבוחרות להתגורר בהם.
• לבנות בית חדש מההתחלה בשכונת בנים, בהרחבה או אפילו במגרש בתול בתוך תחומי הישוב.
• לקבל או לרכוש מבנה ישן ממבני הקיבוץ ולהסב אותו למגורים על-ידי שיפוץ והרחבה.
מבנים אלו הם אינם רק בתי מגורים או דירות רכבת, אלא גם מבני משק שבהם פעלו ענפי עבודה ומוסדות ציבור בעבר.

תפקידי כאדריכלית “לקלף” את היסטוריית המבנה ולהשמיש אותו למגורים.
אין זה פשוט לקחת מבנה הטעון בזיכרונות כמו גן ילדים או מקום עבודה כדוגמת מתפרת הקיבוץ, ולהפכם לאחר מספר חודשים לבית מגורים מבלי “לנקות” את עברו.

בתהליך זה ישנם שני שיקולים מרכזיים הפועלים במקביל, ויש צורך לתאם בניהם
1. שיקול כלכלי – לרובנו ישנו תקציב מוגבל המיועד לבניה, ועל אחת כמה וכמה לבוחרים לגור בקיבוץ. לרוב הקיבוצים, אין הסדרים מול הבנקים, וקיים קושי רב להשיג מימון כספי ובפרט משכנתא.
2. השיקול המבני – התערבות במבנה קיים משולה מבחינתי לפעולה כירורגית. האידיאל הוא לפרק ולבנות, מה שנקרא ‘פינוי-בינוי’ אך מהלך זה יקר לאין שעור. מצד שני, ההחלטה להשתמש במבנה בשלמותו או בחלקו, קרי להשאיר חלק מהמעטפת וקירות ומחיצות הפנים, מחייבת התייחסות למבנה הפיסי – עמודים, קורות ותשתיות. מעבר לכך, יש תמיד לזכור כי במהלך הביצוע עלולים להיות שינויים בעקבות גילויי וחשיפת השלד.

סייג נוסף לבניה בתחום הקיבוץ הוא שרוב הקיבוצים עדיין לא חילקו את שכונות המגורים למגרשים (פרצלציה) ולא נעשה שיוך דירות או נכסים.
משמעות השיוך היא רישום הנכס על שם המשפחה הגרה בו (מאוד דומה לטאבו) – קבלת בעלות על הבית והקרקע הצמודה לו. מכאן ישנו החשש מפני חריגה מהשטח בו ניתן לתכנן את שיפוץ והרחבת הבית.

מה כן ניתן לעשות כדי לשפץ או להרחיב בית ?

ראשית, יש לקבוע מדיניות עבור הפרויקט.
עלינו לגבש דעה לגבי אופן השיפוץ, וסוג הבניה וסגנון הבית והמגורים בו.
נגדיר את העיצוב החזותי של הבית, האם הוא ישמר את המראה הקיים, ישתלב בסביבה הבנויה או יהיה שונה ממנה וישקף את טעמה האישי של המשפחה.
נבחין מהם החלקים הקיימים במבנה שאותם חשוב לשמר, או חובה להשאיר.
נזהה מאכן מגיעות התשתיות למבנה, האם יש לתכנן לפי מיקומן, או להתעלם מהן.
נייחס חשיבות גם למבנים השכנים, לקבלה אליהם, למידת הרעש, גודל הגינה, זוויות ראיה ועוד…

שנית, יש לתאם את רמת הציפיות עם הנתונים הקיימים בשטח ותקציב הבניה.

שלישית, נתחום את סך המרכיבים יחד לפרוגראמה תכנונית, המשקפת את הזהות הייחודית של המשפחה. הפרוגראמה מסייעת בתהליך ‘הפילינג’ ותחולל את השינוי.

מאמרים נוספים בסדרה
בניה פרטית בישובים כפריים -1
בניה פרטית בישובים כפריים – 2

בניה פרטית בישובים כפריים – 4

צרו קשר – לתאום פגישת יעוץ
ואפשר כמובן להתקשר אלי בטלפון: 050-9847484
wwww.efratmeiri.co.il

למידע נוסף ופרטים, מלא/י את הפרטים בטופס ואחזור אליך בהקדם




אהבתם? שתפו!

תגובות בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

Trackbacks

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *