אדריכלות, מבנים, אומנות ומה שבניהם

אדריכלות, מבנים, אומנות ומה שבניהם 

לרגל יום השפה העברית, כתבתי את המאמר הזה, העוסק במושגים אדריכל ואדריכלות

אַדְרִיכָל או אַרְכִיטֵקְט עוסק באדריכלות, כלומר בתכנון מבנים, אך גם מתמחה לעתים בתכנון עירוני, אדריכלות נוף ועיצוב פנים.

מקור השם אדריכל, כפי שהוא מופיע במקורות העבריים, הוא בשפה האכדית: חיבור צמד המילים ארדו-אקלי (משרת-היכל), למילה “ארדכלוטו”.
בלעז פירושו ארכי-טקט (רב בנאי או בונה הלוחות מלשון טקטוניקה).
בעבר, האדריכל אכן היה הבנאי הראשי והאחראי הבלעדי לתכנון ובניית הבניין. אנו מכירים את ‘גילדות’ הבנאים, החוצבים, הרצפים וכד’. הגילדה המפורסמת ביותר היא ‘הבונים החופשיים’, וזאת בשל קישרה לדת הנוצרית.
מאז המאה ה-19 עוסקים האדריכלים בעיקר בתכנון ולא בבנייה פיזית, הלכה למעשה באתר. כיום, עוסק האדריכל בתכנון ובעיצוב הבניין כאשר מהנדס אזרחי אחראי על תכנון הקונסטרוקציה ובדרך כלל אדם  שלישי הוא מנהל הבנייה בפועל.

במקצוע הבנייה מעורבים גורמים ומומחים רבים לכל תחום כשתפקידו של האדריכל הוא להוביל את מלאכת הבניה. על האדריכל להכין תכנון אשר מקשר בין דרישותיהם וצורכיהם של המזמין והמשתמשים, נתוני השטח והאקלים וסביבתו של המבנה תוך הענקת תשומת לב להיבטים של הנדסה, חוק ותקינה. במקביל, כוללת עבודתו של האדריכל, העוסק גם באסתטיקה של הבניין ובהשפעתו על החברה גם מרכיב אומנותי נרחב כך שהאדריכל הוא אמן.
(עיבוד המונח ‘אדריכל’ מתוך ויקיפדיה)

האדריכל הראשון שאנו מכירים הוא בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי. האמן והאדריכל הראשי שהועסק בתכנון המשכן, עיצובו ובנייתו, ובעשיית כליו ובגדי הכהונה.

אַדְרִיכָלוּת או אַרְכִיטֶקְטוּרָה מוגדרת באופן מסורתי כאמנות הבנייה, כתחום העוסק בתכנון ועיצוב חללים, והיא בטווח שבין אמנות לבין הנדסת בניין.
העיסוק בחלל ומרחב עשוי לכלול את הסביבה הבנויה בכללה ברמת המקרו, ועד לעיצוב פרטים ברמת המיקרו.

קשה מאוד לתחום את תחום האחריות של האדריכל מול תחומי העיסוק של בעלי מקצוע אחרים העוסקים בעיצוב המבנה ופרטיו ואף בעיצוב הסביבה והעיר. כיוון שתחום האדריכלות רחב ומכיל תחומים רבים ניתן למצוא אדריכלים המתמחים בתחום זה או אחר.
(עיבוד המונח ‘אדריכלות’ מתוך ויקיפדיה)

 

אדריכלות, מבנים, אומנות ומה שבניהם 

א. גומבריך  קבע כי אדריכלות היא אמנות נעלה, “אם האמנויות”.
מכלאנג’לו  אמר כי הדרגה הגבוהה ביותר של האמנות ונכסי התרבות  היא האדריכלות עוד משחר ימי האנושות.
יהיה שטחי להניח שהאדריכל הוא מעין טכנאי או טכנוקרט הפותר בעיות תפקודיות, ועונה לצרכיו של הלקוח בלבד – אדריכל הוא אדם היוצר במגבלות הנתונים לו, בהתאמה לסוג הפרויקט ואופיו.
העובדה שהיצירה האדריכלית שימושית אינה מפחיתה מערכה, האדריכלות עוסקת ברוח ובחומר בד בבד ולמרות ובזכות המגבלות הרבות מתעלה היא ליצירה אמנותית נעלה המותירה את רישומה והשפעתה בכל.

ניקולס פווסנר, כתב “סככת אופניים היא בניין. קתדרלת לינקולן היא יצירה ארכיטקטונית”. אך כיום בראייה עכשווית, של העידן המודרני, הבחנה זו אינה חד משמעית. האם תכנון סככת אופניים מעוצבת או מותאמת לסביבתה, אינה יכולה להיחשב כיצירה ארכיטקטונית ? ומנגד, האם תכנון מבנה ציבורי כעור ולא נוח לשימוש הוא בעצם זלזול או פגיעה בתחום האדריכלות ? ביקורת זו נוצרה בעיקר ע”י אדריכלים ופילוסופים לאדריכלות בתקופה של הסגנון הפוסט-מודרני באדריכלות, ואחריו.


רנרד רודופסקי תיאר בספרו “אדריכלות ללא אדריכלים” תחום רחב של מבנים שתוכננו בידי אנשים רגילים לתוך עולמה של האדריכלות. בניהם נמצאים מבני מגורים, מבנים לצורכי דת ופולחן. לדוגמה האוהל הבדואי, בקתות הקש, הצריף הפשוט וגלי אבנים כאזורי פולחן. כאשר האנושות התפתחה והתעדנה, עברו מבנים אלו מתחום ‘הבניה ללא אדריכלים’ לבעלי מקצוע – האדריכלים, אשר תכננו ומתכנים בתי מגורים, מבני ציבור, בתי ספר, היכלים ומבני דת.
אדריכלות, עפ”י ויטרוביוס : כל בנין טוב ואסטטי הנו אדריכלות. משמע, מה שאינו אסטטי או טוב אינו אדריכלות (או אדריכלות רעה). לעומת זאת, בימנו נהוג להגדיר את האדריכלות כמה שעושה האדריכל (לטוב ולרע מבחינת טעם אישי ואסטטיקה, סגנון והשפעות).
ואני הכי אוהבת את ההגדרה הזאת : אדריכלות היא האמנות של עיצוב הסביבה הבנויה האנושית.

יש לכם שאלות ?
אתם מוזמנים ליצור איתי קשר בטלפון: 050-9847484
או לכתוב אלי ישירות מכאן

wwww.efratmeiri.co.il

למידע נוסף ופרטים, מלא/י את הפרטים בטופס ואחזור אליך בהקדם




אהבתם? שתפו!

תגובות בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

Trackbacks

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *