דעה אישית – תוכניות עיצוב בסגנון 'הבתים הכי בעולם' - אפרת מאירי

דעה אישית – תוכניות עיצוב בסגנון 'הבתים הכי בעולם'

הפעם אני רוצה לדבר על תוכניות עיצוב בסגנון 'הבתים הכי בעולם', העוסקות בעיקר באדריכלות עכשווית Contemporary Architecture.
בעצם, למה רק תוכניות עיצוב, מה עם המגזינים השונים לאדריכלות ועיצוב ? הן המודפסים והן האינטרנטים. גם הם מציגים לנו פרויקטים בסגנון אדריכלות עכשווית Contemporary Architecture.

ישנן לא מעט תוכניות עיצוב בערוצי הטלוויזיה העוסקות באדריכלות, עיצוב, תכנון והנדסה. רובן מציגות לנו הצופים, מבני פאר, אחוזות ווילות מדהימים, הנבנים באתרים אקזוטיים ברחבי העולם.
מבנים בסגנון של אדריכלות עכשווית, באתרי בניה ייחודיים, מבודדים, בפינות חמדה. מקומות שרובנו רק יכולים לחלום עליהם, ובוודאי שלא לרכוש אותם או לבקר בהם.
לרוב, מבנים אלו מתוכננים לאנשים סופר עשירים, כבתי קייט ונופש, ע"י משרדי אדריכלים בעלי שם עולמי ועטורי פרסים.
בדרך כלל, מי שמציגים בתוכניות הטלוויזיה את הפרויקטים המרהיבים הללו, את בתי המגורים והנופש, הם אדריכלים, אנשי נדל"ן או מעצבי פנים, המדגישים בפננו, הצופים, את כל מה שייחודי ומיוחד בווילות עוצרות הנשימה הללו. ללא ספק, הם גורמים לנו להשתהות ופליאה, ואף למחשבות דוגמת 'אך… אם היה לי הכסף והאמצעים…' 'כך אני רוצה שהבית שלי יראה'.

אך אם נעצור ונחשוב רגע, מבנים אלו עולים עשרות מליוני דולרים. רובנו, כלל לא יכולים להרשות לעצמנו לבנות אותם, שלא נדבר על לתחזק אותם.
בנוסף, רוב המבנים המרשימים הללו, במשך רוב ימות השנה, כלל לא מאוכלסים, הם פילים לבנים בנוף. מרשימים ככל שיהיו, אך עדיין פילים.
בין לבין, תמיד בתוכניות אלו, עולה מהאדריכלים, נימת ביקורת על בתי הפרוורים, הקוטג'ים, הווילות הפרטיות שאנו , רוב האדריכלים העוסקים במקצוע באופן פעיל, מתכננים ובונים.

אם נעצור ונחשוב לרגע, כ-80% מהיקף הבניה הנו בתי מגורים. בעיקר מגורים בבניה רוויה – גורדי שחקים, רבי קומות ובתים משותפים, וכמובן גם בתים פרטיים. מה שאנו קוראים וילה. בתים אלו נועדו בראש והראשונה לתת מענה לצורך הבסיסי ביותר של כל אחת ואחד מאיתנו – דיור, מחסה, הגנה. בין אם הוא תכנון סדרתי של דירה בבניין, תכנון חזרתי בפרויקט של שכונת מגורים יזמית, ובין אם זה תכנון מותאם באופן אישי לבעלי הווילה או הקוטג'.

עם כל הכבוד למבני הפאר, רובם בגודל של וילה ישראלית גדולה 220-280 מ"ר. רובם מתוכנים עם מעט חדרי שינה, וחללים ציבוריים עצומים. כאשר תכנון בית מגורים נחלק באופן דיכוטומי ליחס של 35% שטח ציבורי המכיל את המטבח, פינת האוכל, הסלון, מבואת הכניסה, ו-65% שטח פרטי לבעלי הבית הכולל את חדרי השינה, חדרי הרחצה, מסדרונות ומעברים, מדרגות, מחסנים ועוד.
חלק לא מבוטל מהביקורת העולה מהתוכניות היא בגנות התכנון פרובינציאלי. כאילו שאנו האדריכלים 'הפשוטים' בעלי המשרדים הקטנים, לא באמת יודעים לתכנן מבנים מרשימים ועוצרי נשימה. זאת טעות. טעות מהותית. אנו האדריכלים, מתמודדים עם תכנון הרבה יותר מורכב מ'בית תענוגות' או 'בית חלומות' בעל תקציב כמעט לא מוגבל. אנו מתכננים בתים שאפשר לחיות בהם תקופות חיים ארוכות. כאלו המתמודדים עם שינוי אורחות החיים, עם מגבלות של תקציב, תוכניות בינוי, בירוקרטיה ועוד.
בית לא חייב לעלות 15-40 מיליון דולר. בית צריך להיות פרקטי ופונקציונלי ולאפשר למשפחה לחיות בו בנוחות ורווחה.