דעה אישית – האם מדינת ישראל החליטה לעצור את הבניה הפרטית ?

האם מקבלי ההחלטות במדינת ישראל מנסים לחסל את ענף התכנון האדריכלי, ובפרט את תחום הבניה הפרטית ?

ממשלת ישראל ומנהל התכנון והבניה, עוצרים את תחום הבניה הפרטית בישראל.
מחודש אפריל 2020, נעצרו, כמעט כליל, כל המכרזים של מנהל מקרקעי ישראל, עבור מגרשים לבניה פרטית.

אני בטוחה שרוב האדריכלים הפועלים בתחום הבניה הפרטית, מודעים למגמה של עצירת הפניה הפרטית. מגמה שהחלה כבר בשנת 2020, עם ביטול והקפאת מכרזי מגרשים לבניה פרטית.
כבר הרבה זמן אני תוהה, ביני לביני, האם האם מקבלי ההחלטות במדינת ישראל מנסים במודע להשבית את ענף התכנון האדריכלי, ובפרט את תחום הבניה הפרטית ?

המגמה בה נוקטת המדינה, היא עידוד ציפוף עירוני, ועיבוי הישובים העירוניים, בכל רחבי מדינת ישראל.
אין לי דבר נגד ציפוף ישובים קיימים, ועיבוי ישובים עירוניים. זה מהלך חשוב ונכון (אם מטפלים גם בכל מערך התשתיות כנדרש). אם מתכננים נכון הרחבת והוספת כבישים, אזורי חניה, תחבורה ציבורית יעילה. אם מטפלים בדרך יעילה בכל הקשור לתשתיות מים וביוב, ניקוז וכד. אם דואגים להוספת מוסדות חינוך, בתי חולים, מרכזי פעילות פנאי ומרחבי תעסוקה. אם מתייחסים למרחב העירוני הציבורי כדוגמת פארקים וגינות ציבוריות או שכונתיות.
וכן עיסוק רוחבי בנושאים רבים הקשורים למרחב העירוני, ולאורחות החיים במאה ה-21.

אך מה קורה עם ישובים כפריים, קהילתיים וחקלאים ?
מה התכנון או הלך הרוח לגבי עיבוי ישובים כפריים והרחבתם ?
הן בתחום הישוב הקיים, והן ע"י הקצאת קרקעות לבניית שכונות הרחבה ?

אם המגמה היא ציפוף ישובים, ולא תכנון והקמת ישובים חדשים, אז מדוע, הופסקו, באופן כמעט גורף, כל המכרזים לבניה פרטית בישראל ?

כאדריכלית, העובדת בישובים בעלי אופי כפרי, כדוגמת קיבוצים, מושבים, ישובים קהילתיים וכד', אני רואה מקום לעודד בניה בישובים אלו. אותם ישובים אשר נהוג לכנות בשם 'פריפריה'.
ניתן לעודד את הקיבוצי, בעזרת תמריצים כלכלים או הקלות בהליך הבירוקרטי, לדוגמה שינוי תוכניות הבינוי שלהם (תב"עות), כך שיבנו יותר יחידות דיור בתחום. אותו הדבר חל על מושבים וישובים קהילתיים כדוגמת מצפים.
יחידות הדיור, אינן חייבות להיות 'צמודות קרקע'. הן יכולות להבנות בקומות.
התוצאה שתתקבל ממהלך זה, היא המשכיות הישוב.
ישוב שלא ניתן להרחיבו, אינו קולט משפחות בתחומו, בסופו של דבר, הישוב יגסוס ויהפוך ל'ישוב זקן'.
ישוב שאין בו קהילה רב גילאית, לא יכול להחזיק את עצמו מבחינה כלכלית וחברתית לאורך זמן. זו פגיעה ישירה ולאורך זמן הן בהיבט החברתי-פסיכולוגי, והן בהיבט התכנוני-מעשי.
ישוב שאין בו משפחות יצרניות, לא יכול לגבות מיסי קהילה, תשלומי ארנונה, לספק שירותים קהילתיים ועוד.

חשוב לי להבהיר, גם בערים ישנן שכונות של בניה פרטית – שכונות 'בנה ביתך'.
שכונות אלו, חשובות למארג החיים העירוני, כמו גם גורדי שחקים, בניינים משותפים ורבי קומות.

יתרה מזו, יש כאן פגיעה ישירה בתחום התכנון האדריכלי. בעיקר במשרדי תכנון עצמאים קטנים, אשר רובם עובדים בישובים אלו.
המחסור בקרקעות זמינות לבניה, מקטין באופן משמעותי, את היקף העבודה בתחום זה.
בשנתיים האחרונות, אנו עדים לסגירה של משרדי תכנון אדריכלי קטנים, בשל מחסור בעבודה, מצד אחד, ומנגד בעליה ישירה בתחרות בין המשרדים השונים על כל פרויקט.

אני רוצה לחשוב, כי אותה מדיניות של הפסקת המכרזים ועידוד הציפוף העירוני, נועדה להגביר את היקף הבניה בישראל. להפחית את יוקר המחייה, ובפרט את מחירי הדירות והבתים.
כולנו יודעים כי ישנו מחסור חמור בדירות, בכל בארץ. לא רק בערי המרכז. שוק הנדל"ן בישראל הוא מהיקרים בעולם.
אך המגמה שהחלה באפריל 2020, יצרה מצב הפוך. במקום להוזיל את מחירי הדירות יד-שניה ודירות חדשות, היא רק מעלה אותן. אותו דבר קורה גם למגרשים ולקרקעות לבניה פרטית. בשנתיים האחרונות מחירי הקרקעות יד-שניה כמעט והוכפלו. כמו גם מחירי הבתים הפרטיים יד-שניה.

לדעתי, הנזק שנוצר כאן, יחריף ויגבר. זו תהיה בכייה לדורות, שנים רבות קדימה.

מאמרים נוספים בנושאי תכנון אדריכלי ודעה אישית

דעה אישית – הפער בין הצורך בדיור ואורח החיים בישראל
דעה אישית – בעיית מחוסרי הדיור בישראל
דעה אישית – בניה מהירה של בתים מודולרים
דעה אישית – תכנון עירוני לקוי
יחידות דיור ניידות Pre-Fab Mobile Apartment
דעה אישית – חיסול הקראוונים למגורים במושבים

תגובות בפייסבוק

תגובות בפייסבוק