וילה רומית

האדריכלות הרומית היא סגנון אדריכלי אשר אפיין את האדריכלות של האימפריה הרומית.
האדריכלות הרומאית בכללותה מהווה במידה רבה את הבסיס לכלל סגנונות האדריכלות המערביים עד למאה ה-20. האדריכלות הרומית אימצה את השפה החזותית של אדריכלות יוון העתיקה, ושכללה אותה גם בהיבטים של העיצוב, שיטות בניה, חומרי בניה וטכנולוגיה.

וילה או חווילה היא בית פרטי, רחב ידיים, בדרך כלל צמוד-קרקע, המוקף שטח אדמה פרטי.
הווילה הרומאית שימשה כמגורים לבני המעמד הגבוה.
המושג וילה מתייחס כתיאור לכל סוג של בית פרטי לבני המעמד הגבוה.
הרומאים הגדירו שני סוגי 'וילה' :
וילה באזור פרוורי או כפרי – Villa Suburban / Villa Rustica,
וילה באזור עירוני – Villa Urbana.

הווילה העירונית היא בית המגורים העיקרי עבור בעלי הנכס.
המבנה נבנה במספר קומות. כל קומה שימשה ליעוד אחר, קרי, אירוח,
מגורי בעלי הנכס, מגורי משרתים, חללי אחסון ותחזוקה, מחסנים, מרחב מסחר, משרדים או חנויות וכד'.
כיום אנו קוראים לבתים אלו בית מידות.

הווילה הכפרית היא בית-חווה באזור כפרי מובהק.
הווילה הכפרית תוחזקה במהלך כל השנה על ידי צוות משרתים, ושימשה כבית הנופש עבור בעלי הנכס, בעונות השונות.

הווילה הרומאית נבנתה סביב אטריום – חלל גדול במרכז המבנה, המוקף מעבר מקורה.
המעבר המקורה אפשר גישה לחדרים, ולחלקים השונים של הבית.
מרכז האטריום היה פתוח לשמים. האטריום שימש להחדרת אור אל מרכז המבנה, כחצר פנימית. האטריום שימש גם כמערכת ניקוז מים, ומערכת קירור. המים נוקזו לבריכה פנימית, אשר לרוב הכילה גם מזרקה. המים בבריכה קיררו באופן טבעי, את חללי המבנה בעונת הקיץ. בווילות גדולות ניתן למצוא מספר רב של חצרות פנימיות, וכן בריכות נוי וקירור.
בווילות קטנות, האטריום נקרא גם פאטיו.

גגות הווילה, תוכננו ונבנו, בשיפוע כלפי פנים החצר הפנימית. בקירות הגמלונים הנושאים את הגגות, הותקנו חלונות קטנים – פתחי שחרור אוויר חם.

הקירות החיצוניים של הווילה, לרוב היו עם מעט מאוד פתחים, כמו חלונות ודלתות. בעיקר בקומת הקרקע. זאת כדי לשמור על בטחון הבית מפני פריצות, והן שמירה על פרטיות בעלי הבית.
מקורות מים נוספים אשר שמשו את הווילות הנו מעיינות או נחלים, אשר הזרימו מים למבנה.
בווילות אשר נבנו בקרבת מעיינות חמים, נמצאו מערכות מים, אשר החדירו מים חמים לחדרי סאונה פרטיים, בתוך הווילות.

בחינה של תוכניות אדריכליות של וילות רומיות שונות, ניתן לזהות את התכנון הפשוט של מבנה מלבני או ריבועי, סביב חצר מרכזית פנימית. ככל ששטח הווילה גדול יותר, יצרו מתחם המורכב מאוסף של מתחמים המקיפים חצרות פנימיות, ובעלי מעברים בניהם.
המעברים שימשו הם עבור תנועת בניה הבית, אך לא פתוח חשוב מכך, מעבר זרימת אוויר בין החללים השונים.