מדוע הכפרים היוונים צבועים לבן?

דמיינו לעצמכם כפר יווני טיפוסי: בתים לבנים זוהרים בשמש הים-תיכונית, גגות כחולים המשתקפים מהים הפתוח, וסמטאות צרות שמתפתלות בין המבנים.
חלונות כחולים מקשטים את הבתים, עציצים מלאי גרניום ואפילו זקנים יושבים בטברנות קטנות, לוגמים אוזו ומקשיבים לנגינת בוזוקי.
יוון הכפרית מתאפיינת ביופי רומנטי שקשה להתעלם ממנו – קסם שובה לב המשתלב עם ההיסטוריה, התרבות והאדריכלות המקומית.

האדריכלות הוורנקולרית ביוון: מסורת שמתחברת לטבע

האדריכלות הוורנקולרית, או "בנייה מסורתית מקומית", מבוססת על חומרים מקומיים ושיטות בנייה שעוברות מדור לדור. ביוון, הבתים בכפרים נבנים לרוב מאבן טבעית שנחצבת במקום, עם גגות שטוחים העשויים קורות עץ וטחב. המיקום ההררי של רבים מהכפרים דורש התאמה מיוחדת לתנאי הטבע: הבתים נבנים על מדרונות תלולים, כך שכל מבנה משתלב בטבע מבלי לפגוע בו.

המדרונות המאפשרים זרימת מים טבעית במקרים של גשמים כבדים, ונוף פנורמי לכל מבנה. סמטאות הכפר צרות ומפותלות, אך הן אינן רק אסתטיות. הסמטאות הצרות משמשות לאיזון אקלימי: הן מפחיתות את החשיפה לשמש החמה ומובילות רוחות בין הבתים, וכך מקררות את הסביבה.

מדוע הבתים צבועים לבן?

אחת התכונות המזוהות ביותר עם האדריכלות היוונית היא הצביעה הלבנה. הצבע הלבן אינו מקרי: בתקופה העות'מאנית, סיד היה החומר הזול והנפוץ ביותר, והוא שימש לצביעה וגם כחומר מחטא. נוסף על כך, הלבן מחזיר את אור השמש ומפחית את החום, תכונה קריטית באקלים הים-תיכוני הלוהט.

היתרונות של הצבע הלבן אינם מוגבלים לטמפרטורה בלבד: הלובן מעניק לכפרים מראה אחיד ושליו, המשתלב עם הטבע והים שמסביב. החלונות והדלתות הכחולים, שנצבעו במקור בצבעים זולים העשויים מחומרים מקומיים, משלימים את המראה ומוסיפים לו נופך צבעוני ייחודי.

הצבעוניות הייחודית של יוון

בנוסף ללבן ולכחול, הכפרים היווניים ניחנים בצבעים עדינים נוספים: ירוקי עצי הזית, האפור של האבן המקומית, והאדום-כתום של הפרחים שצומחים בין הסמטאות. הצבעים הללו, המשלימים זה את זה, משווים לכפרים תחושה של הרמוניה עם הסביבה. אין זה מפתיע שהכפרים הללו הפכו למוקד משיכה לתיירים מרחבי העולם.

אנקדוטה מיוון הכפרית

בכפר קטן באי פארוס, מספרים על מנהג מקומי עתיק: כל שנה, לפני חג הפסחא, מתכנסים תושבי הכפר לצבוע מחדש את בתיהם בלבן. מדובר לא רק בפעולה פרקטית, אלא בטקס קהילתי שמחזק את הקשרים החברתיים בין תושבי הכפר.

באחת השנים, תיירים שהגיעו לצפות בטקס נדהמו לגלות שהמבוגרים בכפר לא משתמשים במברשות צבע רגילות אלא בחתיכות בד פשוטות, כדי לשמור על המסורת כפי שהייתה לפני עשרות שנים. כששאלו מדוע, ענה אחד המקומיים בחיוך: “כך אנחנו לא רק צובעים, אלא גם מספרים מחדש את הסיפור של הכפר שלנו.”

סיכום

הבנייה הוורנקולרית ביוון היא יותר מאדריכלות: היא חלק בלתי נפרד מהתרבות ומההיסטוריה של המקום. הכפרים הלבנים והכחולים מספרים סיפור של חיבור עמוק בין האדם לטבע, בין מסורת למודרניות. ביקור בכפר יווני אינו רק חוויה אסתטית, אלא הזדמנות להכיר תרבות ששומרת על זהותה מאות בשנים.

שמי אפרת מאירי, אני אדריכלית ומעצבת פנים.
יש לכם שאלות ?
אתם מוזמנים ליצור איתי קשר בטלפון: 050-9847484
או לכתוב אלי ישירות מכאן