כאשר חושבים על אדריכלות ישראלית, אנחנו בעיקר מדמיינים את בתי הרכבות. את הארכיטקטורה הברוטליסטית. חלקנו חושבים על הקיבוצים והמושבים הכול כך אופייניות בארצנו. אנו רואים בדמיוננו את ערי השינה, ומטרופולין עירוני כמו גוש דן, מרחב חיפה והקריות. מעטים מאתנו זוכרים כי ישנן גם פנינים ארכיטקטוניות, ומבני פאר
הידעתם כי במדבריות פרס העתיקה ייצרו קרח וגלידה ?
אם זה נשמע לכם מוזר, אשמח לחדש לכם, כי התרבויות העתיקות, ידעו לייצר קרח, ולשמור על מזון טרי לאורך זמן, גם בתנאי אקלים קיצוניים.
חלונות עץ של פעם. כיום בקושי רואים חלונות מסוג זה. ברוב הבתים החדשים הנבנים בישראל, מתקינים חלונות אלומיניום.
מבחר פרופיליי האלומיניום רחב מאוד. מגוון הצבעים עשיר.
ניתן לייצר כל גודל של מפתח. כל סגנון של עיצוב. לשלב דגמים שונים של זכוכיות, אבל… יש קסם בחלונות עץ, שלא ניתן להעתיק באלומיניום.
הגודל לא תמיד קובע, ולא בהכרח בית גדול או עצום הוא יתרון.
בשנת 2020 ישראלים רבים גילו את האפשרות לבנות בתים קטנים. בעיקר ממכולות משא. זה לא ששיטה זו, או בתים קטנים ויעילים, לא היו קודם לכן. אך משא שיווק מסיבי, בתופסת של משבר כלכלי וחברתי, הביאו משפחות רבות, לחפש חלופות דיור.
אני אוהבת לראות מפות ישנות. בעיקר מפות עירונית המראות את התפתחות הישוב לאורך שנים. מפות של ערים שכולנו מכירים, כמו לונדון, פריס, רומא, וינה ועוד.
כאשר למדתי באוניברסיטת דלפט, בהולנד Delft, נסעתי לראות תערוכה של מפות עתיקות.
מאז, אני מוקסמת מהאטלס העירוני הראשון בעולם – Civitates Orbis Terrarum
הידעתם כי היפנים מייצרים עצים לבניה וריהוט כבר 700 שנה מבלי לכרות עצים ?
בתרבות היפנית יש קשר ישיר ובלי ניתן לניתוק, בין הקיום שלנו בני האדם ובין הסביבה. הטבע.
היפנים הבינו כי בני האדם, חייבים לפגוע ואף להרוס את הסביבה, על מנת להתקיים. זה קורה כאשר אנו צדים או דגים את מזוננו. כורתים יערות לטובת חקלאות, התיישבות ולצורכי בניה. אנו משנים נתיבי מים, עבור השקיה ושתיה, ועוד.
ישנם מקומות רבים מספור בעולם, שאני חולמת להגיע אליהם.
ערים שאני ממש רוצה לבקר בהן. אתרים היסטוריים מסקרנים.
אם יש משהו שאני באמת אוהבת ללמוד, זה על תרבויות אחרות. שונות מזו שאני חייה בה.
אחד המקומות המסקרים אותי הוא הבודהה הענק של העיר לשאן, בסין.
איך הם הצליחו לחצוב את הפסל הענק הזה בסלע ?
מדאעין סאלח הוא אתר ארכיאולוגי בצפון מערב ערב הסעודית מהמאה הראשונה לפני הספירה.
הוא חלק מאתר ארכיאולוגי נרחב באזור הגרה Hegra
אם יש משהו שאני אוהבת, זה ללמוד כל הזמן על אדריכלות, בעיקר על אדריכלות מסורתית ואדריכלות וורנקולרית, ולהבין כיצד פעם, לפני המהפכה הטכנולוגית, תרבויות וקהילות בכל רחבי העולם, מצאו פתרונות שונים לבעיות הדיור והאקלים, באזורים בהם הן התקיימו.
לא מדובר ב’לחבק עצים’ ולייצר קומפוסט, גם לא בליקוט ירקות ועשבים.
אין בעיצוב המינימליסטי כל קשר לרוחניות וחזרה לטבע
אלא לצרוך פחות, כדי להנות מאורח חיים רגוע.
לעשות שימוש מושכל בציוד וברכוש לנו. בכמות שטחי האחסון שיש לנו. לנצל נכון את המרחב בו אנו מתגוררים. לחדש ציוד ישן כמו ריהוט, או לרכוש יד-שניה, ואף לייצר חלק ממנו באופן עצמאי – DIY.
אדריכלות הנופש Bäderstil היא סך כל סגנונות האדריכלות השונים, האופייניים לאתרי הנופש הגרמניים , באזור החוף הבלטי ובמיוחד במקלנבורג-מערב פומרניה. התקופה המכוננת של ארכיטקטורת הספא ונופש נעה בין השנים 1793 ל- 1918.
כאשר הגעתי לניירובי, הייתי בחורה צעירה אחרי צבא.
העיר נוסדה בשנת 1899 כנקודת אספקה של חברת הרכבת של אוגנדה, אשר בנתה מסילת רכבת בין מומבסה ואוגנדה.
לאחרונה, חזרתי לעסוק באותן ערים אשר נבנו ע”י המתיישבים הקולוניאליסטים.
בכל רחבי העולם, ובעיקר בארה”ב ישנם עשרות אם לא מאות פארק שעשועים נטושים.
זה תמיד עצוב לראות פארק שעשועים נטוש
מעברי חציה צבעוניים, הם הדרך הידידותית, להציל חיי אדם.
ראשית, הולכי רגל מעדיפים לעבור בהם, ולו רק בשל הסקרנות, ושנית, נהגים רואים אותם הרבה יותר טוב, ומאטים את נסיעתם לפני מעברים אלו.
מגדלי ”בּוֹסְקוֹ וֶרְטִיקָלֶה’ (Bosco Verticale) או “היער האנכי” שבעיר מילאנו הם דוגמה לטבע עירוני בשילוב של אדריכלות בגורדי שחקים למגורים
ג’ון פלנט בן ה-37 מראה לעולם כיצד ניתן לבנות בקתות עץ מחומרים הקיימים בטבע. שימוש בטכנולוגיה פרימיטיבית לבניה באדמה ובוץ.
גביונים הנם תיבות רשת ממולאות אבנים.
לרוב משמשות תיבות הגביונים בעבודות פיתוח נופי, תכנון נוף ותשתיות כבישים, אך לא רק, כיום אנו רואים יותר ויותר שימוש בגביונים לא במראה ה’קלאסי’ והמוכר שלהם, אלא כאלמנט עיצובי.
בברלין מתקיים עולם תת-קרקעי שלם של מנהרות, בונקרים ומקלטים אשר שימשו למטרות שונות.
כאשר למדתי את התואר הראשון שלי באדריכלות, עבדתי הרבה עם פנקסי סקיצות ולוחות השראה עבור הפרויקטים שלי. כל השירבוטים, הסקיצות, המחשבות, המחקרים.
כל ניסוי ותהיה שעלו על הדרך, או בעקבות לימוד מעמיק. הכל שם על הניירות הלבנים ובין הספיראלות.
בישראל, אנו רואים יותר ויותר כניסה של חומר זה בתחומי העיצוב, התכנון האדריכלי והום-סטיילינג. ניתן לרכוש במבוק לגינות ומרפסות. לבנות דק מושלם מבמבוק. ישנם חיפויי קירות ופרקטים העשויים במבוק. אביזרי נוי לבית מבמבוק. ריהוט לבית ולגינה, וכמובן, לבנות מבמבוק.
אוריגמי אמנות קיפולי נייר. באדריכלות העכשווית, אדריכלים רבים מושפעים מאומנות קיפולי הנייר היפנית, ומשלבים אותה בתכנון ובעיצוב המבנים.
הבוהו שיק – סגנון פופולארי בעיצוב, ומאוד מבלבל.
בוהו שיק הגיע מעולם האופנה ומשלב בעיצובים מסגנונות שונים, לדוגמה רטרו עם מודרני, פופ-ארט עם ממורביליה, DIY עם פיין-שיק מוקפד.
אדריכלות אורגנית היא גישת תכנון, המבוססת על תפיסת העולם, הממזגת בין מגורי האדם לבין הטבע/הסביבה.
שילוב זה מושג באמצעות גישת עיצוב האוהדת ומתחשבת באופן מיוחד באתר ובסביבה שבה הבניין מוקם.
גישה זו שואפת למיזוג הבניין וסביבתו הטבעית לישות אחת.
כל שיטת בניה יכולה להתקיים באדריכלות אורגנית, כל עוד התכנון נשען על עקרונות תכנון של אדריכלות ברת קיימא – אדריכלות ירוקה
תכנון בית מגורים העשוי כולו זכוכית, נראה דבר של מה בכך, אך עבורנו האדריכלים, זה אחד האתגרים הקשים ביותר שיש מבחינת תכנון. הניגוד שבין הרצון להיות חשוף לכל, לתת לנוף והסביבה להשתלב בתוך הבית ללא מחיצות או מחסומים, למול הצורך הבסיסי שלנו במחסה, הגנה, מקלט ופרטיות, יוצרים מערכת מורכבת של ‘פתוח – סגור’, ‘גלוי – נסתר’.
לואיס סאליבן אדריכל אמריקאי שפעל בעיקר בעיר שיקגו, בראשית המאה ה-20. הוא כונה “אבי המודרניזם” באדריכלות והיה דמות חשובה באדריכלות בארצות הברית. רבים מתייחסים אל סאליבן כאל אבי גורד השחקים המודרני ואחד האישים המשפיעים ביותר באסכולת שיקגו.
אנשים רבים מפחדים מבניה בעץ. בפרט כחומר שלדי, משמע עמודים וקורות הנושאים את כל מעטפת הבניין והגגות. אך בננו, אין באמת סיבה לפחד, הרי בכל העולם בונים כך מבנים, בתים, מבני ציבור וכד’.
ולטר גרופיוס Walter Adolph Georg Gropius – אדריכל גרמני, מייסד בית הספר הבאוהאוס לעיצוב ובניה ומחלוצי הסגנון הבינלאומי.
ברוס אלונזו גף Bruce Goff היה אדריכל אמריקאי, אשר מזוהה עם סגנון האדריכלות האורגנית. עיצוב המבנים אותם תכנן שאב את השראתו מאלמנטים סביבתיים, אורגניים, אקלקטיים, ולעתים קרובות נחשב לעיצוב ראוותני, ואף יוצא דופן בנישה של סגנון האדריכלות האורגנית.
הארכיטקטורה שמייצר קלוג אינה מתאימה בדיוק לאותה קטגוריה של אדריכלות אורגנית, כפי שהגו האדריכלים פרנק לויד רייט, ברוס גף, בארט פרינס, או אדריכלים אורגניים אחרים בזרם זה. הארכיטקטורה של קלוג היא ייחודית לקלוג. עבודתו תוארה כ”בית האופרה של סידני פוגש את סטונהנג ‘”.
ניתן לתאר את המבנים של קלוג כמחקרים של חלל, שכבות, והפילוח בניהם. עבודותיו המוכרות ביותר נראות כמו משחק בין חומר, צורה וסביבה.